חב' טייפון קבלנים בע"מ נ' יוסי מדר

פסק דין

1.שלושה מנופים שהיו מוצבים באתר חיריה בשנת 04' פורקו לחלקים ופונו ע"י הנתבע.

התובעת מייחסת לנתבע את גניבתם ומבקשת לחייבו בשווים, ואילו לטענת הנתבע מדובר בפסולת ברזל אותה רכש מצד ג' בתמורה ובתום לב.

רקע

2.התובעת, שעסקה בביצוע פרויקטים הנדסיים אזרחיים רכשה לטענתה מנופים שונים שנרשמו במשרד התחבורה על שמה. בין אלה הציבה באתר חיריה לגרסתה שלושה מנופי זחל, שניים מתוצרת לימה ואחד מתוצרת מריון. הצבת המנופים נעשתה בתיאום ובהסכמת בעל הקרקע במקום.

3.אין חולק, כי ביום 28.7.04 הגיע הנתבע עם פועליו לשטח, והחל בחיתוך ופירוק המנופים. משהסתמך לגרסתו על עסקת רכישה אותה ביצע עם צד ג', שהיה עובד התובעת (להלן: "אפשטיין") פירק את המנופים ופינה אותם מהמקום. האחרונה הגישה תלונה במשטרה כנגד הנתבע בגין גניבת המנופים.

4.לטענת התובעת, הואיל והמנופים היו בבעלותה והנתבע השחיתם והרס כליל את רכושה ללא הסכמתה או הרשאתה יש לחייבו בפיצוי בגין הנזק שנגרם בגובה שווי של מנופים פעילים ושמישים.

לטענת הנתבע, לא רק שהתובעת לא הוכיחה את בעלותה במנופים הנ"ל, ואלה לא היו בתקופה הרלבנטית מנופים פעילים אלא פסולת ברזל, כי אם רכש את פסולת הברזל בתמורה ובתום לב, מאפשטיין שהיה בעליה בפועל.

5.אין חולק, כי התובעת נכנסה עוד בשנת 99' להקפאת הליכים, ובשנת 01' מונה כונס נכסים על כל נכסיה.

ביום 16.7.02 ניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה פס"ד המאשר את הבקשה לאישור הסכם בהקפאת הליכים (נ/2). עפ"י ההסכם הנ"ל הקצתה התובעת מניות כנגד תמורה נקובה בכפוף לאישור הסדר הנושים. במסגרת העסקה הנ"ל היו אמורים לרכוש ה"ה אפרים זהבי, אפשטיינית הובלות ועבודות עפר בע"מ, ונועם לנדאו מהנדסים בע"מ את שלד התובעת.

ביום 29.9.03 הוגשה לכב' ביהמ"ש המחוזי חוות דעת שמאי לגבי שווי ציוד של התובעת.

לטענת התובעת לא מולאו תנאי ההסכם הנ"ל ע"י הרוכשים המפורטים בהסכם ולאחר שינויים שנתבקשו, נמכרה החברה לרוכשים אחרים עפ"י פס"ד מיום 17.2.04, כשהיא נמכרה על ציודה כשהוא נקי ומשוחרר מכל חוב.

6.גזרת המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשלוש שאלות מרכזיות, והן: שאלת הבעלות במנופים, אחריות הנתבע למעשה הפירוק, ושווי המנופים בתקופה הרלבנטית.

הבעלות במנופים

7.התובעת צרפה לכתב תביעתה שלושה רישיונות הנדסיים כדלקמן:

א.מחפר עגורן זחל מתוצרת לימה מס' רישוי 30609-2, מספר שלדה 33163, מס' מנוע 18547, דגם 803, שנת ייצור 1955.

ב.מחפר עגורן זחל מתוצרת לימה מס' רישוי 30715-6, מחפר שילדה 34198, מס' מנוע 1015B62, דגם 1250, שנת ייצור 1963.

ג.מחפר זחל עגורן מתוצרת מריון מס' רישוי 30726-8, מספר שילדה 50051, דגם 93, שנת ייצור 1950.

ב"כ התובעת בסיכומיה טענה, כי עלה בידי התובעת להוכיח בעלותה במנופים עפ"י העתקי הרישיונות ההנדסיים שהוצגו והזמנת הכונס להציע הצעות לרכישת ציודה של התובעת שכללה 3 מנופים זחליים כנ"ל. עוד הוכח לטענתה, דבר רכישת הציוד הנ"ל מכונס הנכסים והעדר רכישתו ע"י אפשטיין או נציג מטעמו, כטענת הנתבע. יש לדחות לטענתה כל ניסיון להטעות ולהרחיב חזית בטענה כי הציוד היה שייך לכונס הנכסים משהוכח אחרת.

זאת ועוד, נטען, כי עלה בידי התובעת להוכיח, כי המנופים שנגנבו ע"י הנתבע הם המנופים נשוא חוות הדעת השמאי מטעם הכונס שסקר את הציוד של התובעת טרם מכירתה.